רש"י על קידושין כ״ב ב

1 אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת - אבל אזן לא ירצענה:

2 לאזן מאבראי - כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת:

3 דוקר ויורד - אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת:

4 עקורה - מן המזוזה ומוטלת לארץ:

5 מה מזוזה מעומד - דבלאו הכי לא מקרי מזוזה:

6 חומר - צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:

7 מתני' וקונה את עצמו - מיד רבו:

8 בכסף ע"י אחרים - שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו:

9 ובשטר ע"י עצמו - שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן:

10 ובלבד שיהא הכסף משל אחרים - דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו:

11 גמ' שדה נקנית בכל הני - ולקמן יליף בפירקין דף כו. וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה בראשית ט עבד עבדים:

12 מילתא - דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני:

13 תקפו - בחזקה:

14 לא קנאו - דמדעתיה אזל ואין זו משיכה:

15 בשלמא לתנא דידן - לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין:

16 מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי - כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו:

17 כיצד במסירה - גבי בהמה קאי דקתני מתני' לקמן קידושין דף כה: בהמה גסה נקנית במסירה:

18 בשערה - כגון שיער שבראש הסוס:

19 שליף - משאוי:

20 אדעתא דמרה אזלא - על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת:

21 אדעתיה דנפשיה - מדעת עצמו:

22 קטן - דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו:

23 התיר לו מנעלו - העבד ללוקח:

24 גרדו - גראט"ר גרטי"ר: לגרד בלע"ז:

25 הגביהו - העבד את הלוקח:

26 מאי קאמר - מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה:

27 אלא מעתה - דהגביהו הוא לרבו קנאו:

28 שפחה כנענית תקנה בביאה - דהא אגבהה ליה:

29 הנדואה - מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה:

30 דתקיף ליה עלמא - גוסס ונוטה למות:

31 אמר ליה - מר זוטרא לעבדיה דגר:

32 שלוף לי מסנאי - לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו:

33 איכא דאמרי גדול היה - העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד: